האם הפרסום הפסיק לעבוד ?

הרברט אלכסנדר סיימון היה חוקר יהודי-אמריקאי בתחומי הפסיכולוגיה, הכלכלה והניהול, ופילוסופיה של המדע באוניברסיטת קרנגי מלון. הרבה לפני העידן הדיגיטלי העמוס במידע , הוא צפה את מה שאנחנו חווים כיום : "A wealth of Information would create a poverty of attention" – שפע מידע יביא לעוני/חוסר ברמת קשב.

יותר ויותר חברות ואנשים איתם אני עובד, קובעים בצורה חד משמעית שהפרסום שלהם לא יעיל. "זה כבר לא עובד" – הם אומרים. מה שהביא להם תוצאות עד לפני שנתיים, כבר לא מספק את הסחורה. לא חשוב כמה כסף ישקיעו. לא חשוב באיזה פלטפורמה יתמקדו. לא חשוב עם איזה אנשי קריאיטיב ומדיה יעבדו. הם פשוט לא מצליחים לקבל תגובת קשב מצד לקוחות פוטנציאליים. שלא לדבר על לידים וביצועי קניות. הטרנד הזה מטריד לא מעט חברות ועסקים אבל לא ממש אמור להפתיע מישהו – יותר ויותר אנשים לא צורכים טלוויזיה לינארית ולא מקשיבים לרדיו לינארי, חלק גדול מהילידים הדיגיטליים משתמשים בחוסמי פרסומות , קריאת עתונים כמובן הפכה לנחלתם של "זקנים" ותופעת עיוורון הבאנרים הולכת ומתרחבת. אבל מעל לכל , הקביעה של הרברט סיימון היא העניין המרכזי . אנחנו עמוסים בתוכן, מידע , פלטפורמות, רשתות חברתיות ואפליקציות. רמת הקשב שלנו למסרים מסחריים מתקרבת לאפס. והיא תגיע לשם. בקרוב . זו תהיה הנקודה שבה תעשיית הפרסום תצטרך לשנות את עצמה באופן מהותי ולהפוך לשחקני תוכן וטכנולוגיה – או להיעלם. חברות פרסום יצטרכו להפוך לאקסלרטורים בתחומי התוכן ופלטפורמות קידום מתוחכמות. לא פחות. ( נעמיק בזה בפוסט נפרד)

אחד הבנקים הגדולים בדנמרק הקים לעצמו ערוץ טלוויזיה דיגיטלי https://jyskebank.tv/ . כאשר נשאל נשיא הבנק מה גרם להם לבחור בהשקעה מסוג זה , הוא אמר שאמצעי המדיה הקיימים ומהלכי הפרסום שלהם כבנק , כבר לא הצליחו לעזור להם להגיע ללקוחות חדשים ולפתח מערכות יחסים עם לקוחות קיימים, אז הם נאלצו להקים מדיה של עצמם.

זה הכוון .

המחמירים בנושא זה טוענים שמרבית העסקים המבוססים על פרסום – ישנו מודל או ייעלמו ( עסקים שכל התנועה העסקית שלהם מבוססת על פרסום רציף והכרחי ).