למי שיש ילדים בגילאים "הדיגיטליים" – אלו שנולדו ל 4-5 מסכים, וודאי שואל את עצמו מידי פעם – האם הם חכמים יותר מאיתנו ? או אולי סתם יותר מהירים ? או יותר יעילים ? יודעים יותר או אולי רדודים ?
הם לא צופים בטלוויזיה לינארית, לא קוראים עתונים, לא עושה רושם שהם מתעניינים בפוליטיקה , את המידע הנחוץ להם את מושכים תוך כדי תנועה ברשתות החברתיות, אין להם נאמנות למותגים, הם מושפעים (ומשפיעים) מחבריהם לרשת יותר מאשר ממקורות מידע פורמליים כמו בית ספר ומדיה, הם חשופים למידע דינמי , קולטים אותו , מפיצים אותו ומקבלים על בסיסו החלטות בתחומי הקשרים החברתיים והקניות שלהם. הם קניינים מתוחכמים , יודעים מה הם רוצים, מוצאים את המחירים הנכונים להם, הם מודעים לכוח שיש להם על מותגים ומנצלים את זה . הם צרכני תוכן הרבה יותר מתוחכמים מהוריהם. רובם גם מייצרים תוכן ויודעים להפיץ אותו. יכולת שאינה מוכרת לדור ההורים שלהם. החלומות שלהם והמאוויים שונים לגמרי מאלו של הוריהם. גם היכולת שלהם להגשים אותם משמעותית יותר. כמות הסטארטאפים החדשים שקמים כל שנה מלמדת עד כמה הם מנסים להגשים.
ולאור כל זה, האם הם חכמים יותר מהוריהם ?
לדעתי הם יותר מהירים, יותר יצירתיים, יותר סקרנים , יותר יעילים ( יודעים איך לנוע מנקודה לנקודה בחייהם תוך כדי שימוש בטכנולוגיות נגישות) . יתרונות אלו מייצרים חסרונות הנובעים מגודש המידע ומהירות התנועה שלו – רדידות ופזיזות מחשבתית.
החשיפה למידע ותוכן בכמויות ובמהירות כפי שמאפיין את שני העשורים האחרונים – יצר פורמט של חשיפה ואגירת מידע בתבניות המאפשרות עיסוק רק בתוכן ומידע מכווץ , לעוס, רצוי ויזואלי וערוך להפצה .
תבניות מחשבתיות אלו המאפיינות את העידן הדיגיטלי , לא תמיד מאפשרות העמקה ולימוד פרטני.
כתיבת תגובה