במשך שנים התבססה ההצלחה של תעשיית הפרסום על חוסר היכולת של מותגים לשייך ביצועים עיסקיים לקמפיין פרסום כזה או אחר. נכון שהיו ניסיונות לייצר חיבור בין קמפיינים לבין תוצאה בקופה – אבל אלו היו ניסיונות מאולצים . כניסתן של מערכות שווק מדידות עד הקצה ( till the last mile ) האירו באור בלתי מקצועי את תעשיית הפרסום המסורתי .
הילידים הדיגיטליים משנים את מפת התפיסות כלפי תחום הפרסום – קיימים כבר עדויות לכך שבתפיסתם של ילידי הדיגיטל , מותגים המפרסמים בטלוויזיה הלינארית ,נתפסים כפחות חדשניים . יש יחס הפוך בין תקציבי הטלוויזיה של מותג לבין התפיסה שלו כחדשני. במילים אחרות – השאלה האם פרסום בטלוויזיה עדיין יעיל , תתחלף בשאלה מטרידה יותר – האם פרסום בטלוויזיה עלול לפגוע בתדמית המותג ( כידוע – חדשנות של מותג תורמת לתפיסת האיכות שלו)
באופן כללי ניתן לומר שתעשיית הפרסום כולה נתפסת כדבר בלתי חדשני בעליל. איך יודעים זאת ?
- היו זמנים שמנהלי חברות הפרסום היו מובילי דעת קהל במשק. היום הם לא נשמעים. השוק לא רוצה לשמוע אותם. השוק מעוניין בדעתם של יצרני החדשנות . והמונח חדשנות לא משוייך לעולם הפרסום
- יש נהירה משמעותית של עובדים מענף הפרסום לתעשיית ההייטק.
כתיבת תגובה