נתחיל עם מספר נתונים מחקריים הרלוונטיים למנהלי מדיה ומשרדי פרסום :
בשנת 2019 כ 70 אחוזים מפעילות רכש המדיה הדיגיטלית תהיה פרוגרמטית ( אוטומטית)
49% מסוכנויות הפרסום בארצות הברית, הכניסו הביתה טכנולגיות המאפשרות להן לנהל את הקמפיינים הפרוגרמטיים ללא צורך בהישענות על חברות טכנולוגיה חיצונית. (ExchangeWire research 2018) .
34% מהסוכנויות הטמיעו גישה היברידית המשלבת טכנולוגיות חיצוניות עם כאלו שהוכנסו לסוכנות.
הסוכנויות שהטמיעו טכנולוגיות לרכש פרוגרמטי מדווחות על שיפור בביצועי הקמפיין , יותר שליטה בדאטה, השבחת יכולת הטירגוט ויותר גמישות בתחום של אופטימיזציית קריאיטיב .
ממחקר שנעשה לאחרונה על ידי IAB , עולה שבקרב מותגים ותאגידים הטרנד הוא מהיר ומשמעותי אפילו יותר : 65% מהמשווקים המנהלים קמפיינים פרוגרמטיים ביצעו או יבצעו השנה תנועה של הכנסת כל מערכות הניהול והפיקוח של קמפיינים מסוג זה לתוך החברה.
המרדף אחרי שליטה בדאטה , בטירגוט ובניהול הקמפיינים באופן רציף ומדיד – משנה את אופיים של ארגונים ומיד לאחריהם גם את מבנה הפעילות וסט היכולות של משרדי הפרסום.
ומה בישראל ?
כמעט כלום. מותגים ומשרדי פרסום מדירים את רגליהם מתמחות טכנולוגית זו ( שהיא ממש פשוטה להטמעה וניהול) .
כמו שכולנו יודעים, מה שקורה בתחום זה בארצות הברית , מגיע לשוק המקומי באיחור של כשנתיים. נראה לי שכדאי לשחקנים המקומיים להתארגן. בעקר לסוכנויות הפרסום. השנים האחרונות הוכיחו שפערי הידע וההתמקצעות בין מותג למשרד הפרסום שלו נסגרו כמעט לחלוטין, נתון שהפך את חלק ממשרדי הפרסום לשחקן נטול ערך על שרשרת הפעילות.
כתיבת תגובה