המירוץ לתחתית Race to the bottom הוא מונח סוציו-אקונומי שבמקור מתאר תופעות כמו דה- רגולציה ממשלתית או הפחתות מס והורדת מחירים בכדי לשמר פעילות עיסקית ברמה סבירה. תופעה זו מאפינת סביבת תחרות קיצונית הדוחפת שחקנים מאותו תחום להטמיע אסטרטגיית מחיר ו/או צמצום עלויות כוח העבודה.
מנהלי שווק שמתמקדים באסטרטגיית מחיר נמוך ,הם כאלו שנגמרו להם הרעיונות. בעידן הדיגיטלי תמיד ניתן למצוא מישהו זול ממך. מנהלים מסוג זה דוחפים את החברה שלהם לתחתית. לקוחות אמנם מחפשים הצעות זולות אבל לא מייצרים נאמנות למותגים זולים ויעברו הלאה , ברגע שתצוץ הזדמנות זולה יותר.
גם פרילנסרים לא צריכים להוזיל את עצמם כאסטרטגיה . קטגוריית הספקים הנקראים פרילאנסרים הולכת לשלוט בשוק העבודה – כבר עכשיו 46 אחוזים מהילידים הדיגיטליים בארצות הברית הם פרילאנסרים. עד שנת 2026 – 70 אחוזים משוק העבודה האמריקאי יהיו פרילאנסרים. התחרות תהיה קיצונית ותחייב את אותם אנשים פרטיים להפוך להיות מותגים עצמאיים . הם גם לא צריכים לעבוד יותר שעות. הם רק צריכים להשקיע ב לייצר רשימת לקוחות טובים יותר. לכן גם פרילנסרים צריכים לבנות מותג – אינדי ברנד.
תעשיית הטלוויזיה הלינארית – מתוך חולשה ומצוקה אמיתית – דוחפת את עצמה לתחתית . מי שאחראי למירוץ לתחתית בתעשייה זו ,הם המנהלים והאחראים על לוח השידורים . ההחלטה להיצמד לתכניות ריאליטי נמוכות העושות שימוש בחולשותיהם של אנשים חשופים , עונה על ההגדרה של מירוץ לתחתית . ההנהלות של הערוצים המסחריים מתנהגים כמו אנשי מקצוע שנגמרו להם הרעיונות היצירתיים . מנהלים שהרימו ידיים לנוכח השינויים הטכנולוגיים – תרבותיים המאפיינים את התקופה הזו. בעידן הדיגיטלי תמיד יימצא מישהו שיודע לרדת נמוך יותר מהם. מציע להם להציץ מעבר לכביש לערוץ 11. שם עושים טלוויזיה מרגשת במקום לדהור אל התחתית בעיניים פקוחות.
כתיבת תגובה