במשך עשרות שנים היו צרכנים מושפעים ממסרים פרסומיים באמצעי מדיה שונים. מה שנקרא one to many – הפורמט המקובל שבו מקור מסר אחד צועק לעבר הההמון את מסריו ויתרונותיו . הפורמט הזה כנראה מסיים את דרכו והשפעתו הולכת ופוחתת במרבית הקטגוריות . אפשר לראות זאת במחקרי יעילות פרסום המפורסמים בשנים האחרונות, ואפשר גם להתייחס לאוסף תובנות המעוררות מחשבה סביב נושא זה. כמה דוגמאות לתובנות מסוג זה – כחומר למחשבה :
- העסקים המצליחים בעולם לא משקיעים דולר בפרסום מסורתי ( גוגל, פייסבוק, אינסטגרם, ווי צ'אט וכדומה) . מרביתם לא השקיעו אנרגיה ביצירת סיסמא אבל הגישו לנו סיפור מותג ברור ומדוייק המבוסס על סט הערכים המובטח למי שמשתמש במוצר או השירות שלהם.
- החברות המצליחות לא עושות הפרדה בין המוצר לבין השווק. בניית המוצר נעשית בצורה המייצרת שפיצים אינהרנטיים של עניין וערך ללקוח ובכך מטמיעה את השווק ברכיבי המוצר.
- ההצלחות הגדולות ביותר התחילו מהשוליים. לא מחשיבת mass market. הן התחילו כהצעות ערך לקבוצה קטנה ומאופיינת, ועם הזמן נעו למרכז .
- בעידן הדיגיטלי מרבית מטלות הפצת המוצר או השירות מוטלות על הלקוחות המשתמשים במוצר/ שירות. חברות הרוצות להצליח , צריכות להפסיק להשקיע בערוצי פרסום בלתי מדידים ולהשקיע בערוץ ההפצה העקרי שלהם – הלקוחות שלהם. ללא הפצה מבוססת לקוחות – אין שווק. זה יכול להיות הפצה של הרעיון שלך ( אנשים מדווחים לחבריהם על איכות המוצרים או השירות שלך- מה שקרוי SPOQ – Social Proof Of Quality) או הפצה אורגנית של המוצר / השירות שלך.
- אנחנו חיים בעידן שבו לאנשים יש יותר אלטרנטיבות ופחות זמן. זה אומר רמת קשב הולכת ופוחתת. הקרב של כולם הוא על רמת הקשב של צרכנים ולקוחות פוטנציאליים. צריך לזכור – מדיה קנויה – – לא קונה הקשבה. רק יצירת ערך אינהרנטית למוצר שלכם , ארוזה בצורה מבודלת ומעוררת עניין – תזכה אתכם ברמת קשב ראויה.
כתיבת תגובה