מי שעוקב אחרי התפיסות שלי לגבי העידן הדיגיטלי, יודע שאני תמיד ממליץ ללקוחותיי ולסטודנטים שלי לעקוב אחרי מה שקורה בשוליים . טרנדים שוליים שעם הזמן נעים לכוון המרכז , הם תופעה מרעננת ומעניינת במיוחד ומאפיינת את התפתחותן של פלטפורמות מדיה ותקשורת בשנים האחרונות. מספר דוגמאות מעולם צריכה ושימוש במדיה :
בתחום המובייל – יותר ויותר אנשים עונים רק לשיחות ממספר טלפון שהם מכירים. פעם זו היתה תופעה שולית. היום הטרנד הוא מספיק מרכזי בכדי לחסל את תעשיית הטלמרקטינג המסורתית.
בתחום התחבורה – יותר ויותר צעירים אמריקאים מוותרים על רישיון נהיגה. גם כאן – פעם היתה זו תופעת שוליים. היום התופעה הזו התחילה לנוע למרכז . וזה ישפיע בקרוב על תעשיית הרכב בערים הגדולות.
בתחום הפרסום – זה שהילידים הדיגיטליים לא צורכים פרסומות בטלוויזיה הלינארית אתם יודעים. אבל יש תופעת שוליים שמתחילה להיות מהותית – כאשר צעירים אמריקאים רואים מותג העושה שימוש במדיום זה – הוא נתפס אצלם כמותג מיושן. תופעה זו היא עדיין לא חלק מהמיינסטרים , אבל אני ממליץ לכם לקחת אותה בחשבון לטווח הבינוני .
בתחום הלימודים – צעירים אמריקאים מפסיקים להתחייב ל 3-4 שנות לימודים אקדמאים מסורתיים ועוברים למבנה של לימודים מקצועיים קצרי מועד מגוונים ומתמשכים – Lifelong Learning . תופעה זו , שנולדה בשולי האקדמיה האמריקאית עשתה תנועה משמעותית לכוון המרכז וכבר משפיעה על שוק הלימודים.
בתחום התעסוקה – שליש מכוח העבודה בארצות הברית ( ואחוז צומח גם במדינות כמו אנגליה והודו ) אינם מעוניינים להיות שכירי תאגיד והולכים להיות פרילנסרים. בדרך כלל אין מדובר באנשי מקצוע אלא באנשי מקצועות . צעירים שבבוקר יכולים להיות מעצבי אתרים ובערב מוליכי כלבים. תופעה עמוקה זו משפיעה ועוד תשפיע רבות על שוק העבודה.
בתחום הפוליטי בישראל יש תופעה אחת טריה ומשמעותית שעדיין יושבת עמוק בשוליים אבל נדמה שהתחילה בשנה האחרונה את התנועה המבורכת למרכז – יותר ויותר ישראלים יהודים תופסים את הרשימה הערבית המשותפת כגורם לגיטימי העשוי לשנות את מאזן הכוחות בפוליטיקה הישראלית התקועה ועשויה מבחינתם גם להיות גורם שראוי להצביע עבורו.
הקיטוב בחברה הישראלית יצר מצב שבו מחצית מהעם דוחפת את המחצית השניה להסתכל על ערביי ישראל כאופציה שפויה לשיתוף פעולה אסטרטגי.
התנועה מן השוליים למרכז התודעה הפוליטי ישראלי ,מקבלת דחיפה ממנהיג הצד הפוסל (נתניהו) ומצד מנהיג הרשימה המשותפת (עודה) שאמנם עדיין יושב עם מנהיגי בל״ד הקיצוניים ( הגיע הזמן להיפרד מהם ולהכריז על סדר יום אזרחי – חברתי – כלכלי ) אבל מתנהל כמנהיג שלקח על עצמו להוביל את ערביי ישראל לעידן של השתלבות בחברה הישראלית . המסע הזה של איימן עודה בא על חשבון התמקדות בנראטיב הפלשתיני. מדובר בשינוי אסטרטגי ושווקי מעניין . התנועה מן השוליים למרכז תארך מספר שנים ותושלם רק אחרי שיהיה מנהיג ציוני שיילך את האקסטרה מייל לכוון שיתוף פעולה אסטרטגי עם המיגזר הערבי.
מנהיג ציוני שיחליט להטמיע רעיון מסוג זה ויהפוך אותו לתכנית עבודה ארוכת טווח ,צפוי להפסיד קהל מסויים ומשמעותי בטווח המיידי אבל לאחר שיצליח לעבור את הפרוזדור הזה, יוכל להגיע לדלת הקסמים שאחריה מחכה לו הפרס הגדול – שינוי תפיסתי בקרב הקהל הציוני הישראלי ומשיכת קהלים חדשים לטובת המבנה החדש של שותפויות פוליטיות בישראל. או במילים אחרות – חזרתה של מפלגת שמאל ( חברתי כלכלי מדיני) לשלטון.
כתיבת תגובה