פרסום כמודל עיסקי עקרי או יחיד עבור חברות מדיה ופאבלישרס כבר לא מוכיח את עצמו. מרבית חברות המדיה מאבדות משתמשים/ קוראים לטובת הרשתות החברתיות. גם תקציבי הפרסום נודדים לאותו כוון. נתח תקציבי הפרסום שאינו מופנה לרשתות חברתיות וגוגל הולך ומתכווץ. חברות מדיה דיגיטליות מסורתיות צריכות לבסס את קיומן על מקורות הכנסה הכרוכות בתשלום מצד הצרכן הסופי .
לרשות הפאבלישרס עומדות שלוש אפשרויות :
- סגירת חלק מהתוכן של האתר רק למשלמים דמי מנוי חודשיים – המהלך הרציני הראשון והמתוקשר יותר בתחום זה היה עתון הניו-יורק טיימס, שהמהדורה המודפסת , כמו שאר העתונים נקלעה לקשיים, סגר חלקים מאתר האינטרנט שלו על ידי "חומת תשלום" – הדורשת דמי מנוי מצרכן המעוניין לקרוא יותר ממספר כתבות מסוים. רבים היו סקפטיים לגבי הצלחתו של שינוי המודל העיסקי אבל די מהר התברר שמיליוני אמריקאים מוכנים לשלם מנוי חודשי עבור חשיפה חופשית לתכנים של העתון במהדורה הדיגיטלית שלו.
נראה שתחום העתונות מבשיל לקראת שינוי עיסקי מסוג זה. פחות או יותר דומה לשינוי שעבר על תעשיית המוזיקה המבוססת ברובה על דמי מנוי חודשיים.
2. פתיחת חנויות דיגיטליות או מרקטפלייס המוכר מוצרים הרלוונטיים לקהל היעד של חברת המדיה. שחקנים וותיקים כמו קבוצת הרסט מדיה משיקות פעילות אי קומרס המקדמת מכירה של מוצרים מקטגוריות שונות. תחום המדיה הגיע למצב שבו פאבלישרס חייבים לשלוח יד לכיסו של הקורא. אין ברירה. מהלך זה יכול לצליח במידה וידעו להציע תמהיל מוצרים נכון ולמנף את המותג שלהם ואת הדאטה שיש להם לגבי לקוחותיהם.
3. פיתוח תכנים המזוהים יותר עם תשלום צרכנים ( דייטינג, משחקים מסוג מסויים, שירותי מוזיקה או ספורט ). כניסה לתחומי תוכן "טבעיים" למודל של דמי מנוי אינה טרוויאלית אבל יכולה לייצר שכבה נוספת של הכנסות קבועות ויציבות שאינה תלויה במצב התחרות ( הפרועה) המאפיינת את שוק הפרסום בשנים האחרונות.
שינוי מודל ההכנסות של חברות מדיה הוא תנאי הכרחי לקיומן העתידי. פרסום כמודל עקרי כבר לא יכול לסחוב את התעשייה .
כתיבת תגובה