חוסר בטחון של מותגים. יש תופעה כזו.

ג'ושוע בל הוא כנר יהודי אמריקאי מצליח ומוערך שזכה בפרס גראמי. ההופעות שלו נמכרות במהירות ומחירי הכרטיסים מגיעים למאות דולרים . בשנת 2007 התנדב ג'ושוע לקחת חלק בניסוי חברתי שהוביל העיתון וושינגטון פוסט . בל לבש בגדי קבצן ובמשך 43 דקות ניגן יצירות מופת ברכבת התחתית של וושינגטון . לאורך הדקות בהן נערך הניסוי עברו על פניו יתר מ 1000 אנשים אבל רק 7 איש עצרו לידו ורק אשה אחת זיהתה אותו. במהלך הניסוי "הצליח" בל לאסוף 32.17 $ .

אם אתה לא מקבל תשומת לב זה כנראה בגלל שאתה מנגן לקהל הלא נכון. אין שום טעם לשווק לכולם. כולם לא קונים כלום. מישהו קונה משהו. צריך לאתר את אותו מישהו – ואנשים כמוהו – ולעבוד עבורם , לייצר איתם מערכת יחסים ולהפוך אותם למקדמי המותג שלכם ואין זה משנה אם אתם חברה גדולה או עסק קטן . העקר לא לשמור על עירפול מבחינת קהל היעד שחשוב לכם ומבחינת המסרים והדרך שלכם . עירפול – הוא האיום על כל הצלחה עיסקית .

בעידן הישן , הניסיון לפנות "לכולם" נראה כמו צעד נכון ובטוח.
בעידן הדיגיטלי שבו הכל מהיר, מדיד וניתן לשינוי הדרך הבטוחה לכשלון היא ללכת על בטוח. הדרך להצלחה עוברת דרך בחירה לא טריוויאלית , בחירה באופציה שנראית מחוץ לתחום הנוחות שלך.
הפחד מביקורתיות הוא ההיפך מרצון לעשות שינוי . אצל מותגים , כמו אצל בני אדם, יש אלמנט של חוסר ביטחון .כאשר מותג או חברה מגיעים למקום של בטחון רעוע הם מחפשים את הדרך הבטוחה ומפספסים את ההזדמנות להיות יוצאי דופן, אחרים, מובילים ויצירתיים. מותגים חסרי בטחון הם מותגים פגיעים. מערכת יחסים עם לקוחות , היא סוג של חיסון מפגיעות זו. כאשר אתם יוצאים מחוץ לאיזור הנוחות שלכם ומייצרים משהו יחודי , יש לכם חומר מעולה שבו אתם יכולים להאכיל את תיבת התהודה Echo chamber – המאפיינת את הרשתות החברתיות. דוגמא טובה היא אותה חברה שיצרה גרביים לא תואמות המיועדות לנערות בנות 12 . המוצר השונה, היחודי , שנראה קצת הזוי בהתחלה הפך לחומרים עליהם דיברו הנערות וגם האמהות של אותן אמהות. למותג היה בטחון עצמי שאיפשר לו להיות שונה ומיוחד ותיבת התהודה התחילה לעבוד עבורו ברגע שהמוצר יצא לשוק.