משרדי פרסום הם בדרך כלל יצור קצת איטי. לרובם, לוקח זמן להתרגל לשינויים בשוק ,כמו גם לשינויים בצרכים של לקוחות והרגלי צריכת מדיה של צרכנים.
המעבר מפעילות קמפיינית (Peaks) לפעילות רציפה (ונטולת הכנסות מדיה) ברשתות חברתיות ועולמות תוכן אחרים, תפס אותם לא מוכנים גם מבחינת היכולות וגם מבחינת הטמעה של מודלים עיסקיים מעודכנים. הכנסות כבר לא יכולות להישען רק על עמלות מדיה. המקור הזה עלול להצטמק מאוד בשנים הקרובות, לכן יש צורך ביצירת מודלים אחרים – תשלום לפי טאלנט, ריטיינר, שותפות בהכנסות מטרנזאקציות, רשיונות שימוש בטכנולוגיה של חברת הפרסום וכדומה.
לזה צריך להוסיף את העובדה התמוהה שמשרדי הפרסום לא השכילו להפוך למומחים בתחום החשוב ביותר כיום למותגים וחברות : ביג דאטה/ יצירת מנוע של ליקוט מידע אודות משתמשים וצרכנים . בלי מרכיב זה , אין כיום שווק אמיתי.
בנוסף לכל זה, ואולי כתוצאה מכך, מסתמנת תופעה מטרידה מתחום אחר : טאלנטים דיגיטליים מחפשים יעדי קריירה אחרים. פחות ופחות כשרונות דיגיטליים בוחרים בסוכנויות הפרסום המסורתיות כבית המקצועי שלהם. מדובר באנשי תוכן, סושיאל, קהילה, מומחי דאטה, וסתם רעיונאים המבינים את עליונותו של המונח Creatology ( קראיטיב מבוסס טכנולוגיה) בהשוואה ליעד העתיק של להיות איש Creative .
הטאלנטים הדיגיטליים החדשים מחפשים את דרכם המקצועית בחברות סטארטאפ, מדיה , סוכנויות סושיאל ואפילו בסוכנויות ייעוץ שחלקן הפך להיות סוכנויות דיגיטל חוצות פלטפורמות (לדוגמא , חברת Accenture) .
חברות הפרסום חייבות להלחם על הכשרונות הדיגיטליים , אחרת יהפכו ליצור לא רלוונטי.
הדרך לשמירה על כוחן של סוכנויות הפרסום, עוברת דרך כניסה אמיצה והחלטית לתחומי הטכנולוגיה, התוכן ובעקר הדאטה.
כתיבת תגובה