אחת ההשפעות המרעננות של העידן הדיגיטלי היא תופעת צמצום פערי ההצלחה העיסקית בין שחקנים גדולים ועשירים לבין חברות קטנות ונטולות משאבים פיננסיים ( בהנחה שהן יודעות לעבוד בצורה נכונה ומדוייקת בפלטפורמות דיגיטליות) . אנחנו רואים את צמצום פערי ההצלחה בתחום האופנה למשל – מעצבים קטנים וכשרוניים ,מצליחים לייצר תחרות אמיתית לענקי התחום. באותה מידה ניתן לראות צמצום פערים מרשים בתחום הקמעונאות ( חנויות דיגיטליות מוצלחות מיתגו את עצמן וקידמו את מוצריהם לחזית הקטגוריה שלהם)
מי שעוקב אחרי התפתחות מפת התחרות בקטגוריות השונות, מבין שהשנים הקרובות תהיינה שנים של היפוך מגמה – אנשי שווק בחברות גדולות יצטרכו לאמץ יכולות ודפוסי מחשבה של אנשי שווק בעסקים קטנים. מעכשיו – לפני כל צעד משמעותי – כל מנהל שווק צריך לשאול את עצמו שאלה אחת : מה היית עושה מבחינה שווקית , אם לא היה לך תקציב לשווק? התשובה האולטימטיבית ממנה צריך לצאת לדרך היא איתור קבוצה של אנשים שמוכנים להקשיב לך ומתוכם היית מנסה ליצור קבוצה של אנשים שיסכימו לשכנע את החברים שלהם שהמוצר שלך טוב עבורם.
אם הצלחתי לשכנע אתכם שזה מה שצריך לעשות, שזה המנוע הטבעי של כל מהלך שווקי – קחו את המודל הזה ( 1+1=11 ) והשיקו תכנית שווקית גדולה יותר ומשמעותית המבוססת על ההנחה שאנשים שיקשיבו לך , יעשו עבורך גם את עבודת ההפצה של הרעיון שלך.
מכאן הכל מתחיל ומכאן החברה שלכם יכולה לצמוח על בסיס היכרות עם קהל יעד, מערכת יחסים עם לקוחות , הרשאה לשווק ויצירת מנופי קידום והפצה התלויים ברמת הקשב של הלקוחות שלך והסכמתם להיות מקדמי מותג.
כל השאר לא רלוונטי.
כתיבת תגובה