את השאלה בכותרת שומעים יותר ויותר בחדרי הישיבות של המותגים הגדולים. אחרי הגדולים יצטרפו הבינוניים ואז , באופן טבעי גם המותגים הקטנים.
מה למעשה קורה בתעשייה ?
אם חושבים על יחסי מותג – משרד פרסום, במנותק מקשרים אישיים , השנים האחרונות מאופיינות בירידת הערך הנתפס של סוכנויות פרסום: מותגים הבינו שלפרסומאים שלהם אין יתרון בתחום של פרסום פרוגרמטי ואז הוציאו מידיהם את הטיפול בתחום זה ( 85 אחוזים מהתקציבים הדיגיטליים עובר דרך פלטפורמות פרוגרמטיות). תובנה אחרת שחילחלה לתודעתם של מנהלי השווק היא שמרבית הכסף הולך לפייסבוק וגוגל – שם לסוכנויות הפרסום אין שום תרומה. במילים אחרות – כל תחום אסטרטגיית מדיה וקניית מדיה יצאו באופן מדורג מסוכנויות הפרסום. וזו רק תחילת הטרנד.
אז מה נשאר לסוכנויות הפרסום להציע ?
אולי קריאייטיב ? לא תמיד . מותגים הבינו שהם יכולים לעבוד עם תותחי עולם הקריאיטיב על בסיס פרוייקט. לקבל את הטובים ביותר כפרילנסרים. לא צריך חתונה קתולית.
פלנינג ? גם כאן , יש תנועה מאסיבית של בכירי התחום שעברו להיות עצמאיים וכיום מתחרים במשרדי הפרסום במשבצת זו.
פתאום המשפט ״ תזכירו לי למה אני צריך סוכנות פרסום״ – עושה הגיון.
מנהלי הסופר מותג – פרוקטר גמבל , המפרסם הגדול ביותר בעולם , קיבלו החלטה לחתוך חלק ממערך משרדי הפרסום של החברה ולהכניס יותר פעילות תכנון וקניית מדיה ״הביתה״.
בעידן הדיגיטלי, שבו יש יותר ויותר פתרונות של ״שירות עצמי״ בכל מגוון הפעילויות ( תכנון, קנייה, מעקב, אופטימיזציה), משייט סימן שאלה גדול מעל נחיצותן של סוכנויות פרסום כפי שהכרנו אותן במשך עשרות שנים.
כתיבת תגובה